גברים, מתי בפעם האחרונה ישבתם עם בת הזוג שלכם וניסיתם להבין באמת למה היא מרגישה "לא מספיק מוצלחת"? למה לא הצליחה להביע את עצמה בדיון? למה היא לא מצליחה להיכנס למעגלי הנטוורקינג של המנהלים בקבוצה? ואני יכולה להמשיך ולהמשיך… אבל אתם מבינים באמת מה היא מרגישה שם, שחוסם אותה?
נשים, מתי לאחרונה ישבתן עם בן הזוג, האח, הידיד, והסברתן לו באמת מה אתן מרגישות בסיטואציות הללו בעבודה? איך מרגישה אישה בשיחת שכר/משוב עם מנהל גבר? בדיון כשהיא האישה היחידה בחדר?
אנחנו מדברות הרבה בנתונים. אפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה, רק 30% מנהלות, ובאחוזים בודדים מנכ"ליות של חברות?
אבל המספרים, חמורים ככל שיהיו, במיוחד לאור הדוגמא האישית הגרועה של נבחרי הציבור, לא עושים שינוי, מסתבר.
אז מה כן? אולי כדאי שגם בנושא הזה "הבושה תעבור צד".
אז אם את אישה שחשה נבוכה וחסרת ביטחון ואולי גם מודרת, בסיטואציות רבות בארגון "גברי" – שתפי! שתפי את כל מי שנח לך לשתף מצדדייך, מעלייך, מתחתייך. ואתה – תקשיב ותבין לעומק.
ואם כל אישה כזו תשתף כמה גברים שסוף סוף יראו סיטואציות מנקודת מבט "נשית", אז אולי בפעם הבאה שמנהל כזה יעביר שיחת משוב לאישה – הוא יבין מאיפה היא באה, איך, עם התייחסות ודגשים טיפ-טיפה שונים, הוא יכול לגרום לה לחוש בטוחה, רצויה ומועצמת.
ומזה כולנו נצא מורווחים.
בתמונה: אני ויניב, שמבין בדיוק איך אני מרגישה