אימוני אינטרוולים ארוכים הם אחד מהדברים שפחות אהובים עליי. ולמי שפחות מצוי בעולם הריצה, מדובר באימונים של שינויי קצב, בהם יש אינטרוולים (מרחקי ריצה) שאמורים להיעשות במהירות גבוהה יותר, עד כדי להביא את עצמי לקצה היכולת שלי מבחינת נשימה ומהירות ברגליים.
קל זה לא.
זה דורש נחישות וחוסן מנטלי.
למה הדבר דומה בעולם העבודה?
לאזורים שיותר מאתגרים אותנו, אפילו מפחידים אותנו. מקרים שבהם אנחנו נדרשים להביא את היכולות שלנו לקצה ולהעז קצת יותר. בקיצור – אזור לא נח.
זה יכול להיות דיוני הנהלה, הצגה בפני קהל גדול, שיחה קשה וכל ארוע שגורם לי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתרחק ממנו.
יש אנשים שזה לא מתאים להם. תנו להם שקט, רוגע, בלי אתגרים גדולים מדי ותפניות חדות – אבל גם בלי הזדמנויות גדולות.
אבל עצתי לכל השאר – תשהו באזור האי נוחות שלכם. בין אם זה בריצה, בין אם זה במשרד ובין אם זה בכלל בחיים האישיים. אל תימנעו ממנו. ככל שתתמידו בו, הוא יהפוך ליותר נח ואולי גם תגלו על עצמכם משהו שלא ידעתם.
ואז –
תרוצו יותר מהר ולאורך זמן; תרגישו בנח יותר להשמיע דעה לא פופולרית בדיון; אולי אפילו ללכת לכנס ולהתמודד עם ה"נטוורקינג" הזה שאתם פחות אוהבים. ובבית – אולי השיחות הלא נוחות עם המתבגר/ת יהפכו לפחות מאתגרות ויותר נעימות.
ללא ספק – אתם תראו תוצאות
