"מה, את גרה פה???"… כך שאלה אותי אמא של חבר של הבן הקטן שלי לפני כמה שנים, כשהביאה את החבר לשחק עם בני.
באותה התקופה, הייתי בתפקיד משמעותי בצבא, אך הקפדתי לצאת יום בשבוע כדי לאסוף את הילדים ולהיות איתם אחר צהרים שלם.
המחשבות ליוו אותי באותו היום: אולי אני באמת לא בסדר???
איזון בין בית לעבודה היא דילמה מוכרת לכולנו.
אבל מה שיפה במחקר שבקישור המצ"ב, שהוא חושף שכמעט ואין קשר בין מרכיב הזמן למרכיב הבריאות הנפשית של ילדינו. השאלה מה עושים עם הזמן שיש ועד כמה הוא איכותי.
המחקר חושף קשר בין הערכים, האמונות והתחושות שלנו (שבאים לידי ביטוי בהתנהגויות שלנו) – לבין ההשפעה בפועל על הבריאות הנפשית של ילדינו.
הערכים שלנו: עד כמה המשפחה תופסת מקום משמעותי בערכים שמגדירים אותנו?
האמונות שלנו: האם אנחנו מאמינים שעצם היותנו בעלי קריירות בהכרח משפיעה לרעה על ילדינו?
התחושות שלנו: האם בכל פעם שאנחנו חושבים על כך הבטן מתכווצת?
ההתנהגויות שלנו חושפות הלכה למעשה כל אחד מאלה. את הערכים, האמונות והתחושות שלנו.
השורה התחתונה היא שהזמן שהושקע בעבודה ובילדים לא היה מה שהשפיע הלכה למעשה על הבריאות הנפשית של הילדים במחקר.
מה שחשוב יותר באיזון בין קריירה למשפחה הוא הערך שאנחנו שואבים מהקריירה שלנו (ומקרינים החוצה – וזו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו… עד כמה אני באמת מסופק מעבודתי?), לצד הערך שאנחנו נותנים לילדים שלנו, באמצעות איתור דרכים יצירתיות ואיכותיות להיות נוכחים – פיזית ופסיכולוגית, בחיים שלהם.
